על נבואה לומדים מתוך מה שנשאר לנו ממנה.
התנ"ך הוא תוצר של נבואה.
התורה ניתנה בנבואה למשה וגם ישראל שמעו משהו ממנה בהר סיני.
ספרי הנביאים חוברו על ידי הנביאים, בהם כתבו את הנבואות שנצרכו לדורות,
וספרי הכתובים נכתבו ברוח הקודש שהיא המדרגה הראשונית ביותר של הנבואה.
הנבואה היא שם כללי להופעות שונות של רוח ה' על האדם.
חכמים קוראים להם אספקלריא, מעין חלון זכוכית עם רמות שקיפות שונות. (זכוכית-זכות)
יש אספקלריא מאירה- שמצליחה להעביר את אור ה' ממקורו ויש אספקלריא שאינה מצוחצחת, אבל עדיין אור ה' עובר דרכה.
כל ספרי התנ"ך הם תוצר של נבואה או רוח הקודש.
על כן אפשר דרכם ללמוד על מהותה של הנבואה,
ללמוד על נביאים שונים שמגלים בחייהם הברקות מגוונות של אור ה',
וללמוד את תוכן דברי הנביאים- את רצון ה'.
כאשר אני לומדת את דברי הנביאים אני קשובה ומתבוננת על שלושת צירים אלו:
מה התגלה לי על מהות הנבואה?
כיצד נראו חיי מי שרוח ה' מפעמת בקרבו?
ומה תוכן דבריו?
כוונתי בלימוד היא להקשיב לדבר הא-לוהים כפי שהועבר לנביאים
וגם ללמוד את מהות הנבואה על מנת להכין כלים לימים בהם תחזור נבואה לישראל כדברי יואל הנביא:
"וְהָיָה אַחֲרֵי כֵן אֶשְׁפּוֹךְ אֶת רוּחִי עַל כָּל בָּשָׂר
וְנִבְּאוּ בְּנֵיכֶם וּבְנוֹתֵיכֶם
זִקְנֵיכֶם חֲלֹמוֹת יַחֲלֹמוּן
בַּחוּרֵיכֶם חֶזְיֹנוֹת יִרְאוּ".
