כתבה: שרית כהן
כשאני עוצמת עיניים
אני יכולה לראות
את עמוד האש.
אני נסה מהלילה
מטלטלי דלים:
מצות קשות,
תופים חלודים משנות צפייה
וקליפות תפוחי אדמה.
זה באמתחתי על לוח ליבי .
( עם צנצנת מן וליד ענף פורח לוחות השבורים).
ותען לי מרים
ורבקה
ושרינקה
ורוחל'ה ולאל'ה
וכל הנשים אחריה
שנשארו שם בחושך
כשה' השקיף על המחנה
חובקות תופים
וילדים רכים בטיט.
שירי, שירי לה', כי גאה גאה.
שירי כמו ציפור
נאבקת ברוח קדים
מנופפת בכנפיים קטנות
צל נשר גדול חופף עליה
רודף משיג מחלק שלל.
תאספי כמו ציפור
פירורים פירורים של שמחות של התגלויות רחמים פשוטים ללא תנאי
כי סך הכל החיים יפים.
עמוד ענן מכסה את העין
לראות מבעד לערפל אויב טובע, נאחז בקש.
בתוכי אני תמיד נסה כמו מופרעת נכנסת לתהומות.
קורעת עיניים לרווחה.
שפחה על הים, תמיד שפחה
אבל של מי של מה.
תיולדי לך הן אומרות
תיולדי לנו
אחרי שנות מדבר
בארץ המובטחת
פירות עסיס על שולחנך
אז תשירי.
קחי את התוף.
