מזמור קה'
במזמור 10 קריאות להלל לספר להתבטא ובסוף לזכור.
הקב"ה מתאר כזוכר והמשורר קורא לישראל לזכור שהפלאות שהוא עושה הם מכח הזכרון והמחויבות וההבטחה- הנאמנות והזכירה גם תניע את ישראל לנאמנות ומחויבות.
הקב"ה מתואר כדומיננטי כמושך את כל החוטים קורא רעב על הארץ הוא שולח לפניהם איש- כמו שיוסף אמר למחיה שלחני אליכם. אחר כך שלח את משה עבדו אחר כך שלח חושך אחר כך אמר ויבוא ערוב אמר ויבוא ארבה. כמו אמר ויהי סוג של בריאת עולם, סוג של מחדש בטובו בכל יום מעשה בראשית מזמור קד הלל לבורא שברא את הכל בחכמה וקה כמו המשך, הבריאה לא הסתיימה הוא ממשיך לומר ולברוא בכל יום עלילות חדשות. הסיפור ממשיך מכח האמירות שלו. יש מנגינה דומה בין קד וקה, כמו המשלח מעיינים בנחלים.
ה' יוצר כל הזמן את המציאות.
המלבים אומר בפתיחה למזמור הזה- הוא מתייחס לפסוק הודו לה' קראו בשמו- הודו- אחר שברך את השם על הנהגותיו עם האדם- בריאות הנפש (קג) ועל הנהגותיו בששת ימי המעשה (קד) בא להודות על הנהגה שניה ניסית שמתנהג אותה עם עם קרובו.
יש שתי הנהגות: במזמור קד' הנהגה ראשונה שמנהיג את הטבע. ובמזמור קה' בא לתת הודאה על קומה שניה של הנהגה. קו היושר וקו העיגולים. העיגולים זה ההנהגה הטבעית ואל תוך זה נכנס קו היושר שזה ישר אל- ישראל.
המשורר אומר כיוון שאנחנו על ההנהגה הזו אנחנו חייבים לפתוח את העינים כי זה מוסתר מאיתנו.
ביציאת מצרים היתה יד חזקה. פריצה חזקה אל תוך המציאות, ואחר כך הוא שוב מסתתר (כמו בפורים) אמנם אנחנו באיזה שהוא הרגל שהשנה מתחילה בתשרי אבל בעצם באדר אנחנו בסוף שנה.
החודש הראשון התחיל ביד חזקה ועם החודשים יש הסתתרות. פורים, בסוף השנה שמבטא את הספק שאולי גם אנחנו מונהגים בטבע ואין לנו את מה שהיה לאבותינו. לחגוג את פורים זה לומר בצורה גלויה גם סיפור המגילה ותקופתה זו השגחה גמורה, זו הובלת המציאות על ידי ה'. הוא לא נטש את עולמו ולא נטש אותנו. אבל באמת החג שאמור לתת לנו בצורה הכי חזקה והמושג שנותן לנו את הידיעה שאיתנו עם עם קרובו הוא מתנהג בצורה ניסית. זה חג הפסח. סיפור יציאת מצרים שמתבטא בהגדה סביב קורבן פסח ובהזכרה מידי יום, אמור לשים לנו חזק חזק את האפשרות שנזכור את נפלאותיו ואת משפטי פיו. שנזכור שהוא כל הזמן דובר משפטים אל העולם. ובמשפטי פיו העולם מתקיים. יבואו ימים שזה ילך ויסתתר ורק מכח הזכרון תצטרכו להצביע אל מאורעות החיים ולומר זה לא רק אירוע פוליטי, תרגיל פוליטי שהמלכה הצליחה לעלות את קנאת המלך. זה לא בגלל שלהמן ולמרדכי יש קשרים. יש כאן אירועים מושגחים. אפשר היה לכתוב מזמור שלם כמו קה על אינסוף מאורעות ולתאר כל סיפור באופן שמראה כמה הוא האירוע מושגח מה'. מפסח אנחנו בימי זכרון. גם כשאנחנו זוכרים ימים קשים, זהו חוש ישראלי שהרגיש שאלה ימים שצריך לזכור ולא לשכוח, לראות כל חלק בהסטוריה היהודית כסיפור ועלילה מתמשכת.
ימי מועד וזכרון שומרים על הזכרון שיהיה חי וער.
נמשיך לקרוא את המלבי"ם- "בא לתת הודאה על הנהגה ניסית שמתנהג בה עם עם קרובו." שירו לה'- הודאה פרטית ביחס לישראל. תגידו אתם את השם הפרטי שלו. האופן בו אני מכנה את אלוקים מבטא את היחס שלי כלפיו, לקרוא לו האל הבורא זו צורה שכל העולם מכנה אותו כך, גם פרעה אומר אלוקים, אבל ה', אהיה, זה שם שישראל יודעים. אפשר גם להרגיש את זה ממש שהציבור שומר המצוות מכנה את ה' – השם , ה' יתברך, הקדוש ברוך הוא, ואילו העולם הכללי החילוני- הא-ל, האלוקים. אם יש כינוי של שמו יש יחס אינטימי, קרוב.
קראו בשמו, התהללו בשם קודשו, תגידו את שם הקודש אל תדברו במילים המוכרות לכולם, אתם מכירים אותו באופן אישי, אתם מכירים אותו כמקיים בריתות, כבוחר, כאוהב, כרוצה ומשתוקק, כנאמן, …אתם בחיריו תקראו לו בשמו.
הודאה פרטית על הטובות הפרטיות- חוץ מהנהגת העולם כפי הטבע (קד) יש לו גם הנהגה פרטית ומשגיח על כל בני האדם.
הודיעו בעמים עלילותיו- שהם לפי מעשי בני אדם לפי השכר והעונש. לדעת את שמו, הכוונה שהוא אלוקים מתייחס. את זה המצרים לא יכלו לקבל. ה' מנהל את העולם באופן שמושפע ממעשי בני אדם והוא כותב את הסיפור עם מעשי בני האדם. הסיפור מתפתח ומתגלה באמצעות מעשי בני אדם. מגילת אסתר כמו סיפור יוסף יש בינהם הרבה קשרים ודמיון, ושניהם עלילה מתפתחת מצעדי בני אדם ותוכנית אלוקית.
אתם במיוחד תספרו על הנפלאות שלו.
שם קודשו- "ההנהגה שנוהג בקודש שהיא מובדלת מחוקי הטבע וזה יהיה לפי קדושת ישראל…וזה שבח לישראל ששם קודשו מקודש על ידי קדושתם". בהשראת פורים לעניות דעתי, גם בפסח וגם בפורים לא ממש היו ראויים לנס ואף על פי כן התנהג עימנו באופן של השגחה גדולה. אנחנו על ציר אחר, על מערכת יחסים אחרת. משה איפשר להם לזעוק וגם לעשות את הציווי ולהישמע לקריאה של ה'. הוא ביקש מהם לקחת שה שזה האל המצרי, לשחוט אותו ואת הדם לשים על המשקוף והמזוזות. פעם ראשונה שישראל שומעים שלקב"ה חשובים כל כך הרבה פרטים. במצרים שמעו על הבורא אבל על א-לוה שיש לו רצון והוא מצווה את בני האדם לפרטי פרטים- זה משהו חדש אפילו בסיפור האבות הוא לא מתואר כך. הקודש נבדל ממציאות הטבע ויש דרכים מאוד מסוימות שאפשרת לבוא אליו. בזאת יבוא אהרון אל הקודש. בשביל לפגוש את הקודש צריך התגלות שתגלה את הדרך אליו.
בקשו פניו תמיד-בכל אירועי החיים אני מגלה אותך כ/בפנים אחרות וחדשות
ישמח לב מבקשי ה'- השמחה האמיתית שמביאה את השירה והזכירה היא שמחה שבבקשת ה' תמיד. עצם ההשתיכות למבקשי השם. כמו אחרי שיעור חוזרים יותר שמחים משהו מתנקה נהיה קליל יותר ההימצאות בקרב מבקשי ה' ולומדי תורה משמחת.
המקור השני ערבי נחל הרב איבשיץ-בגלל שה' הוא אינסופי אינו בעל תכלית לכן דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד.. תמיד תוסיפו שמחה מצד היותו בלי תכלית. וכל שיושג יוסיף תשוקה להוסיף עוד. כל שיעור ולימוד יסתיים בעוד משהו שנשאר פתוח עוד שאלה שנפתחה לפעם הבאה. זה לא נגמר אף פעם. ישישו וישמחו בך כל מבקשיך…יאמרו תמיד יגדל ה' ככל שישיגו יותר יכירו יותר גודלו שהוא אינו בעל תכלית.
כעת נקרא את המזמור ונתבונן איך המשורר מספר את ההסטוריה.
מפסוק ו- זרע אברהם עבדו בני יעקב בחיריו. לאברהם יש כמה צאצאים: ישמעאל ובני קטורה ובני הפלגשים. אבל אברהם עבדו של ה' וה' בוחר בבני יעקב.
ההתפשטות של משפטי פיו, דיבוריו הנמצאים בכל מקום , מכל מקום ואירוע אפשר לשמוע את משפטי פיהו ולראות את נפלאותיו. זכר לעולם בריתו דבר ציוה לאלף דור זה כמו אינסוף.- מה הברית הזו? הברית שכרת לאברהם וחיזק אותה דרך שבועה ליצחק. והפך אותה לחוק עולמי אצל יעקב. הברית- לך אתן את ארץ כנען שהיא חבל נחלתם. היא באמת חבל יש בה חיבור אל מקום גבוה יותר. היא גם חבל נחלתו של ה'. היא קשורה ומחוברת חזק.
המלבים מפרש במקור חמישי- "ובאר שיתננה להם מצד שהיא חבל נחלתכם, מפני שהיא ארץ מיוחדת אל ההשגחה והקדושה והנבואה היא שייכת לכם כי עליכם חלה השגחה אלוקית" עליכם חלים המתנות האלו.
יעקב קלט את סגולת הארץ בחלום הסולם. יש בה חיבור- סולם בין יעקב ששוכב על הארץ ובין דמותו שחקוקה על כסא הכבוד.
איזה מדהים לקרוא את המלבים שחי בגלות ומדבר על ארץ ישראל ומכיר במעלתה ואנחנו חיים כאן בפשטות.
אברהם ידע לגמרי שבניו עתידים להצרף בארץ לא להם. העם צריך להיוולד דרך עם אחר שהוא לא להם. דרך האחרות הזו מתרחשת לידת ישראל. זו לידה. להיות בתוך גוף אחר ולהיוולד. במצרים הם העבירו במסורת מיעקב ויוסף את הידיעה שהם עתידים לצאת מכאן . במה אדע כי ארשנה? ידוע תדע. ההיוולדות דרך עם אחר היא הדרך לרשת את ארץ ישראל.
בהיותם מתי מספר – האבות ובני ביתם, הם מתי מספר והם צריכים לנדוד ממקום למקום כי אין להם ממש מקום. הארץ עדיין לא שלהם, גרים בה אחרים ויש רעב בארץ ויש סכנות (מעשו). האבות נדדו ממקום למקום והיו צריכים להחזיק אמונה שהארץ שלהם. ויוכח עליהם מלכים- את פרעה ואבימלך ולבן.
שלח לפניהם איש, לעבד נמכר יוסף. המצרים עינו אותו המצרים שמו אותו בכלא עד עת בא דברו אימרת ה' צרפתהו- עד העת שצריך להוציא את יוסף- בעת חלומות פרעה. הכל מתוזמן ממש כמו מגילת אסתר.
אמרת ה' צרפתהו- מצרפת אותו בתוך הסבל בתוך הכלא.
שם את יוסף כמי שהוא המוליך והמביא, הכל הולך על פיו, לפי רצונו יאסרו אנשיו ושרים ואת הזקנים הוא מחכים.
אח"כ מתואר שהקב"ה מפרה את העם ומעצים אותו.
הפך ליבם- הוא הפך את ליבם לשנוא את עמו להתנכל בעבדיו. הכל מתואר פה כמעשי א-לוהים. לא המצרים התנכלו לישראל אלא ה' שם ליבם לשנוא…
שלח חושך ויחשיך ולא מרו את דברו- רש"י החושך לא המר את דברו הטבע מציית לו.
הפך את מימיהם לדם וימת את דגתם
שלח צפרדעים…
אמר ויבוא ערוב כינים בכל גבולם
נתן גשמהם ברד אשל להבות בארצם
ברד
ארבה…ויאכל פרי אדמתם
ויך כל בכור בארצם
עד כאן מכות מצרים
ויוציאם בכסף וזהב
מתואר בהמשך שמצרים שמחים בצאת ישראל. מצרים מבקשים מפרעה לשלח את ישראל.
פרס ענן למסך ואש להאיר לילה- האש כמאיר והענן כמסך- צל, סוכה, סכך, אלה מתנות אלוקיות בהליכה במדבר.
שאל ויבא שלו- ישראל שאל וביקש וה' הביא שליו .
ולחם שמים ישביעם- המן נקרא כאן לחם שמים.
מים כמו נהר היא להם.
כי זכר את דבר עבדו… ויתן להם ארצות גויים ועמל לאומים ירשו- מקבלים ארץ של עמים אחרים ועמל של עמים אחרים- זה חלק מהתוכנית זה לא במקרה. הם נכנסים לארץ מיושבת, זה לגמרי חלק מהתוכנית.
וכל השירה הזו מסתיימת בפסוק אחר מפתיע: כל זה עשיתי בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצרו.
בהרגשה הוא ממש מפתיע- משרטט את כל יציאת מצרים כמו שפסח מוביל לשבועות, כל יציאת מצרים תכליתה להגיע לעבודת ה'- שלח את עמי ויעבדוני.
במזמור קו מתגלה הקשר המפתיע בין שמירת חוקיו והזכות להישאר בארץ.
הארץ הזו היא חבל נחלתכם ויש בה קשר חיבור ונבואה לכן יש תחנה לפני הארץ לקבל בה את התורה כי התורה היא המאפשרת את הכניסה ואת ההישארות בארץ.
נראה את הפסוקים במקרא שהמזמור הזה מבוסס עליהם- תזכרו ותספרו ותגידו על מנת שתזכרו, למשל: ויקרא פרק יא' פסוק מה "כִּי אֲנִי ה' הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵא-לֹהִים וִהְיִיתֶם קְדשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי"
מקורות:
מלבים למזמור קה
"הודו", אחר שברך את ה' על הנהגותיו עם האדם, בפרט ברפואת הנפש וגמולה, ועל הנהגת העולם בכלל כפי הטבע אשר יסד בששת ימי המעשה, בא לתת הודאה על הנהגה שניה הנסיית שמתנהג בה עם עם קרובו, ואמר להם "שירו לה'" הודאה פרטיית על הטובות הפרטיות "ויקראו בשמו" לפרסם מעשיו הפרטיים.
"הודיעו בעמים עלילותיו" שהם ההנהגת והמעשים שיעשה לפי מדותיו רחום וחנון ורב חסד שהוא לפי מעשה בני אדם ולפי השכר והעונש:
"שירו לו", אתם בני ישראל "תשירו ותזמרו לו" ביחוד.
"ושיחו בכל נפלאותיו" תספרו הנפלאות שעשה למעלה מדרך הטבע:
"התהללו" מוסיף "שיתהללו בשם קדשו", שם קדשו מורה על ההנהגה שנוהג בקדש, שהיא מובדלת מחקות הטבע הקבועים אל הנהגה קדושה מופלאת, וזה יהיה לפי קדושת ישראל ומעשיהם שלפיהן יתקדש שמו גם הוא, כמ"ש ונקדשתי בתוך בני ישראל, וזה תהלה ושבח לישראל אחר ששם קדשו מקודש ע"י קדושתם,
"דרשו ה' ועוזו", שעקר הוא הדרישה לא המציאה, כי אין מי שישיג עצמותו רק צריך לדרוש מעשיו, ומצד זה "בקשו פניו תמיד" אחר שהתכלי' הוא שידרשו ויבקשו אותו, והוא דבר שאין לו סוף כי הנדרש הוא בלתי בעל תכלית, וא"כ ההשגה היא ג"כ בב"ת, וא"כ "תמיד תבקשו פניו", כי כל שתשיגו ממנו תשיגו שלא השגתם, ושצריך דרישה יותר כמ"ש ילכו מחיל אל חיל:
- ערבי נחל דברים כי תבוא – דרוש ז ד"ה ולזה אמר
ולזה אמר הכתוב (דה"א טז י, תהלים קה ג) ישמח לב מבקשי ה', כי להיות השי"ת ושלימותו בלתי בעל תכלית, כל מבקש ה' אע"פ שישיג מה שישיג לעולם תשאר התשוקה ותתמיד השמחה ותתוסף תמיד כשתתוסף ההשגה. ועל ז"א המשורר (תהלים קה, ד) דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד, כלומר כי השמחה במה שתשיגו ממנו לא תפסוק עוד, כי תמיד תוסיפו שמחה מצד היותו יתברך בלתי בעל תכלית והשלימות אשר בו רבים או בלתי בעלי תכלית, וכל שיושג בו תוסיף תשוקה להשיג עוד ותתוסף השמחה. ועל זה הדרך אמר הכתוב (תהלים מ יז, ע ה) ישישו וישמחו בך כל מבקשיך, כי להיותו בלתי בעל תכלית תהיה השמחה מתמדת ונתוספת תמיד, וזהו שאמר ויאמרו תמיד יגדל ה' – כי כל שישיגו יותר יכירו יותר גדלו כי הוא בלתי בעל תכלית, וע"ש שהאריך.
- ילקוט שמעוני
דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד –
אמר ר' יוסי בן חלפתא לר' ישמעאל בריה:
מבקש אתה לראות את השכינה בעולם הזה, עסוק בתורה בארץ ישראל, שנאמר: דרשו ה' ועוזו בקשו פניו תמיד.
מלבים
- מלבים: לך אתן את ארץ כנען", ובאר שיתננה להם מצד שהיא "חבל נחלתכם" שמפני שהיא ארץ המיוחדת אל ההשגחה והקדושה והנבואה היא שייך אליכם, שעליכם חלה השגחה האלהית:
- וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ כָּל מַטֵּה לֶחֶם שָׁבָר שָׁלַח לִפְנֵיהֶם אִישׁ לְעֶבֶד נִמְכַּר יוסֵף
בראשית מ"ה, ה-ז) "כִּי לְמִחְיָה שְׂלָחַנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם, כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ וְעוד חָמֵשׁ שָׁנִים אֲשֶׁר אֵין חָרִישׁ וְקָצִיר, וַיִּשְׂלָחֵנִי אֱלהִים לִפְנֵיכֶם לָשׂוּם לָכֶם שְׁאֵרִית בָּאָרֶץ…".
מדרש שוחר טוב
אמר רבי יהודה בר נחמני בשם רבי שמעון בן לקיש: ראוי היה יעקב לירד במצרים בשלשלאות של ברזל, ועשה הקב"ה כמה מנגנאות (- ביוונית: תחבולות) כדי להורידו בכבודו, לכך נאמר "וַיִּקְרָא רָעָב עַל הָאָרֶץ", וכל כך למה? "וַיָּבא יִשְׂרָאֵל מִצְרָיִם" (פסוק כג).
בחרתי שני שירים:
זוכר אני
מילים ולחן: ישי ריבו
זוכר אני את כל הדרך
ויש קשיים זה לא שאין
על כל פנים הכל זה חסד
ורחמים גדולים
ומי אני בכל הרצף
״הרי חיים לא קונים בכסף
קונים בחסד
ומעשים קטנים״
וכל היום וכל הלילה
בלא משים
ניסי ניסים
עוברים עלי עוברים עלי
אני יודע זה מלמעלה
ולא הכל ורוד
אבל הכל זה טוב
טוב בחיי
זוכר אני בכל הכח
ויש דברים שאני לא יכול לשכוח
על כל פנים
לא הכל רשמתי
בטח גם לא הייתי
מוצא מילים
וגם את שירה של נעמי שמר שגם בו אפשר לדרוש דרשות
סימני דרך
מילים ולחן: נעמי שמר
מי זוכר ומי יודע
את הדרך אל ביתי
מי אשר קולי שומע
הוא יבוא הביתה איתי
ענני נוצה ממעל
והשלף לרגלי
ודינדון פעמון הפלא
השומר תמיד עלי
אי משם, שר לו בדרך
אי משם, שר פעמון
אי משם, שובה הביתה
בזמן הנכון!
אם שכחתי את הדרך
המוכרת משנים
פה ושם בצד הדרך
נשארו לי סימנים:
חץ אחד הנה שלוח
מצוייר בגיר לבן,
לך לך אחר הרוח
שתי פסיעות ורבע מכאן!
מחצבה בצד הדרך
ועליה צל אילן
ובאר אחת או שתיים
לי לאות ולסימן
עז אחת שחורה כלילה
הלוחכת את השיחים
רק למיטיבי הלכת
השבילים הללו פתוחים
לא לבד אני בדרך
ההולכת אל ביתי
יש חבר אחד או שניים
שהולכים הביתה איתי
ובשמש השוקעת
בדינדון פעמונים
הם ידעו לפענח
לי את כל הסימנים
